בנק אוצר החייל בע"מ נ' מבשב ואח'

החלטה

בפניי בקשה משותפת מטעם שני הנתבעים לביטול פסה"ד שניתן נגדם בתיק זה ביום 23.5.11 בהיעדר בקשת רשות להתגונן.

עובדות והליכים רלוונטיים:

ביום 22.3.11 הגיש התובע נגד שני הנתבעים תביעה כספית ע"ס 89,997 ₪, בסדר דין מקוצר. הנתבע 1 נתבע בכתב התביעה כלקוח של התובע וחייב עיקרי, ואילו הנתבע 2 נתבע בכתב התביעה כערב להתחייבויות/חובות הנתבע 1 כלפי התובע.

ביום 23.5.11 ניתן פס"ד כנגד שני הנתבעים, וזאת לבקשת התובע מיום 17.5.11 ועל יסוד מסמכים המלמדים על מסירה ביום 7.4.11 של מסמכי התביעה לנתבע 1 ועל מסירה ביום 4.4.11 של מסמכי התביעה לנתבע 2.

ביום 29.8.11 נמסרה האזהרה לנתבע 1 (במסגרת תיק הוצל"פ 2010208113 אותו פתח התובע נגד הנתבע 1 לביצוע פסה"ד) וביום 29.8.11 נמסרה האזהרה גם לנתבע 2 (במסגרת תיק הוצל"פ נוסף/נפרד 2010550119 אותו פתח התובע נגד הנתבע 2 לביצוע פסה"ד).

ביום 27.10.11 הגישו הנתבעים את הבקשה שבנדון לביטול פסה"ד. הבקשה נתמכת בשני תצהירים, אחד של כל אחד משני הנתבעים.

ביום 17.11.11 הגיש התובע תגובה על בקשת הביטול. התגובה נתמכת בתצהירה של גב' רונית רוקח, עובדת הבנק התובע.

היום נערך בפניי דיון בבקשת הביטול שבנדון. בדיון נחקרו שני הנתבעים על תצהיריהם הנ"ל, ואח"כ נחקרה המצהירה הנ"ל מטעם התובע. בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בע"פ.

דיון ומסקנות:

לאחר שנתתי דעתי לכל מסמכי וטענות הצדדים וכן לממצאי חקירות המצהירים שנערכו היום בפניי, מצאתי לדחות את בקשת הנתבעים שבנדון.

צודק ב"כ התובע בדבריו, לפיהם דין הבקשה להידחות, אך בשל כך שהיא הוגשה באיחור (בחריגה מן המועד הקבוע בתקנה 201 לתקסד"א), ללא כל בקשה להארכת מועד להגשת בקשת הביטול. אין חולק כי האזהרות נמסרו כאמור לנתבעים ביום 29.8.11 (הנתבעים אישרו היום בדיון חתימותיהם על אישורי מסירת האזהרות), כאשר המצאת אזהרה כמוה כהמצאת פסה"ד. משום כך, המועד שבו הוגשה הבקשה שבנדון (27.10.11) חורג מן המועד החוקי להגשת בקשת הביטול (30 יום מיום מסירת פסה"ד לנתבעים).

יצוין בהקשר זה, כי הנתבע 2, בתצהירו הנ"ל, לא מתייחס כלל למועד ואופן התוודעותו לפסה"ד, בניגוד לדרוש. ואילו הנתבע 1, בתצהירו הנ"ל, טוען בסעיף 4 לתצהירו כי לא קיבל אזהרה וכי התוודע לפסה"ד רק ביום 10.10.11. אך טענה זו התבררה בדיון היום כבלתי נכונה. הנתבע 1 אישר, ובפה מלא, את חתימתו על גבי אישור מסירת האזהרה כבר ביום 29.8.11 כאמור, וההתוודעות הנטענת ביום 10.10.11 לא פורטה בתצהיר, ומכל מקום נסתרה בחקירה.

גם אם הייתי נכון לכפר על מחדל אי-הגשת הבקשה להארכת מועד – ועפ"י הדין כפרה כזו אפשרית רק במקרים חריגים שכן אין להפלות לטובה בעל דין שלא מקיים את הוראות הדין על פני בעל דין שטורח להגיש בקשת ארכה כנדרש עפ"י דין – הרי שאין בבקשה גופה ובתצהיריה כל הסבר, קל וחומר לא "טעם מיוחד" דרוש, לאיחור בהגשת בקשת הביטול.

בנסיבות אלו, די בקביעותיי עד כאן כדי לדחות את הבקשה, וכך אני קובע.

למעלה מן הצורך יצוין, כי טענות ההגנה של הנתבעים לגופם של דברים הינן בעייתיות וחלשות, לכל הפחות. הנתבעים לא כופרים בכך שהתובע נתן לנתבע 1 הלוואה ובכך שהנתבע 1 לא עמד בתנאים המוסכמים של החזר ההלוואה. הנתבעים מעלים טענות שונות לגבי סבירות/הגינות פעולות הבנק בכך שהעמיד את יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת לפירעון מיידי, אך דומה שהנתבעים טוענים בנושא זה דבר והיפוכו (ראו והשוו סעיפים 10 ו-19 לתצהירו של הנתבע 1). מעבר לכך, טענת הנתבעים לגבי אי-המצאת מסמכים ומידע רלוונטיים נסתרה בדיון, במיוחד לאור זאת שהמצהירה מטעם התובע כפרה בטענות הנתבעים בעניין זה ולא נחקרה כלל על כך.

לא מיותר לציין, כי שני הנתבעים טענו היום בחקירותיהם שאינם מיטיבים לקרוא עברית ושאינם יודעים מה כתוב בתצהיריהם ולא קראו התצהירים בטרם חתימותיהם עליהם. מדובר בטענה בעייתית מאוד ובהתנהלות בעייתית, שלכל הפחות פוגמת בתוכן ובתוקף המוצהר בתצהירים, עד כדי איונם. גם בשל כך יש לדחות הבקשה.

בדיון היום עלה אמנם סימן שאלה מסוים לגבי נכונות הנטען בסעיפים 1+2 לכתב התביעה באשר לסוג חשבון הבנק שנפתח (נכתב כי מדובר בחשבון עו"ש אך עובדת הבנק הבהירה שלא מדובר בחשבון עו"ש אלא בחשבון "תמורה" שבו מנהל הרישום הכספי לגבי ההלוואה שנטל הנתבע 1 מהתובע), אך נראה כי אין חולק לגבי העובדות המהותיות לפיהן נפתח חשבון בנק אחד בנוגע להלוואה, שניתנה ושלא הוחזרה.

סיכום:

בקשת הנתבעים לביטול פסה"ד – נדחית.